מה ההבדל בין הפרעות הקשב השונות?

הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא הפרעה נוירו-התפתחותית המשפיעה על מיליוני ילדים ומבוגרים ברחבי העולם. הפרעת קשב וריכוז מאופיינת בתסמינים של חוסר תשומת לב, היפראקטיביות ואימפולסיביות. עם זאת, לא כל האנשים עם ADHD חווים את אותם תסמינים, וקיימים מספר תת-סוגים של ADHD. במאמר זה נחקור את הסוגים השונים של הפרעות קשב ואת המאפיינים הייחודיים שלהן.

 

מהי הפרעת קשב וריכוז?

ADHD היא הפרעה נוירו-התפתחותית המשפיעה על יכולתו של המוח לווסת את הקשב וההתנהגות. הוא מאופיין בסימפטומים של חוסר תשומת לב, היפראקטיביות ואימפולסיביות שיכולים להפריע לתפקוד היומיומי ולביצועים אקדמיים או תעסוקתיים. הפרעת קשב וריכוז מאובחנת בדרך כלל בילדות, אך היא יכולה להימשך גם בבגרות.

הסיבה המדויקת להפרעת קשב וריכוז אינה ידועה, אך מחקרים מראים כי ייתכן שהדבר נובע משילוב של גורמים גנטיים, סביבתיים והתפתחות מוחית. למרות שאין תרופה להפרעות קשב וריכוז, טיפול יכול לעזור בניהול תסמינים ולשפר את איכות החיים

תת-סוגי ADHD

ישנם שלושה תת-סוגים של הפרעת קשב וריכוז: סוג לא קשוב בעיקרו (ADHD-PI), בעיקר סוג היפראקטיבי-אימפולסיבי (ADHD-HI) וסוג משולב (ADHD-C). לכל תת-סוג יש סט סימפטומים משלו, שיכול לעזור לרופאים לאבחן ולטפל בהפרעה.

 

סוג לא קשוב בעיקר (ADHD-PI)

ADHD-PI מאופיין בסימפטומים של חוסר תשומת לב, כגון קושי בתשומת לב, שכחה והסחת דעת בקלות. אנשים עם ADHD-PI עשויים להיאבק בארגון ובתכנון, להתקשות לעקוב אחר ההוראות, וייתכן שנראה שהם חולמים בהקיץ או לא מקשיבים כשמדברים אליהם. לעתים קרובות מתעלמים מה-ADHD-PI או מאובחנים בטעות מכיוון שאנשים עם תת-סוג זה אינם היפראקטיביים או אימפולסיביים.

 

סוג היפראקטיבי-אימפולסיבי בעיקר (ADHD-HI)

ADHD-HI מאופיין בסימפטומים של היפראקטיביות ואימפולסיביות. אנשים עם ADHD-HI עשויים להתקשות בישיבה בשקט, להתפרע ולדבר יתר על המידה. הם עשויים להיאבק בהמתנה לתורם, להפריע לאחרים ולפעול באימפולסיביות מבלי לחשוב על ההשלכות. ADHD-HI פחות נפוץ מ-ADHD-PI, אך עדיין יכולה להיות לה השפעה משמעותית על חייו של אדם.

 

סוג משולב (ADHD-C)

ADHD-C הוא תת-הסוג הנפוץ ביותר של ADHD ומאופיין בשילוב של סימפטומים של חוסר קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות. אנשים עם ADHD-C עשויים להיאבק בתשומת לב, ישיבה בשקט ופעולה אימפולסיבית מבלי לחשוב. ייתכן שהם מתקשים לעקוב אחר הוראות, להשלים משימות, וייתכן שהם נמצאים כל הזמן בדרכים.

הבדלים בין תת-סוגי ADHD

בעוד שכל תת-הסוגים של ADHD חולקים כמה תסמינים נפוצים, ישנם כמה הבדלים מרכזיים ביניהם. הטבלה שלהלן מתארת ​​את הסימפטומים העיקריים של כל תת-סוג.

תת-סוג ADHD	תסמינים ראשוניים
ADHD-PI	חוסר תשומת לב, שכחה, ​​הסחת דעת בקלות, ארגון ותכנון לקויים
ADHD-HI	היפראקטיביות, קשקושים, דיבור מוגזם, אימפולסיביות, בעיות בהמתנה לתורם
ADHD-C	שילוב של חוסר קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות

אנשים עם ADHD-PI עשויים להיאבק יותר במיומנויות תפקוד ניהולי, כגון תכנון, ארגון וניהול זמן. הם עשויים גם להיות מופנמים יותר ופחות סבירים לעסוק בפעילויות חברתיות. לעומת זאת, אנשים עם ADHD-HI עשויים להיאבק יותר בוויסות ההתנהגות והרגשות שלהם, ועשויים להיות מועדים יותר להתפרצויות או להתפרצויות זעם. אנשים עם ADHD-C עלולים לחוות שילוב של תסמינים אלו וייתכנו קושי הן בתפקוד הניהולי והן בוויסות ההתנהגות.

 

טיפול בתתי סוגים של ADHD

טיפול בהפרעות קשב וריכוז כולל בדרך כלל שילוב של תרופות וטיפול התנהגותי. עם זאת, תוכנית הטיפול הספציפית עשויה להשתנות בהתאם לתת-הסוג של ADHD. עבור אנשים עם ADHD-PI, תרופות כגון ממריצים עשויות להיות יעילות בשיפור הקשב והפחתת הסחות הדעת. טיפול התנהגותי, כגון טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), יכול גם להיות מועיל בשיפור מיומנויות התפקוד המנהלי, כגון תכנון וארגון.

עבור אנשים עם ADHD-HI, תרופות כגון ממריצים או שאינם ממריצים עשויים להיות יעילים בהפחתת היפראקטיביות ואימפולסיביות. טיפול התנהגותי, כגון הדרכת הורים או אימון מיומנויות חברתיות, יכול גם להיות מועיל בשיפור ויסות התנהגות ומיומנויות חברתיות.

עבור אנשים עם ADHD-C, ייתכן שיהיה צורך בשילוב של תרופות וטיפול התנהגותי. טיפול תרופתי ממריץ יכול להיות יעיל בשיפור הקשב והפחתת היפראקטיביות ואימפולסיביות. טיפול התנהגותי, כגון CBT או הדרכת הורים, יכול להיות מועיל בשיפור מיומנויות תפקוד מנהלים וויסות התנהגות.

 

סיכום

הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה מורכבת שיכולה להופיע בדרכים שונות בהתאם לתת-הסוג. הבנת ההבדלים בין תת-הסוגים יכולה לעזור לרופאים לאבחן ולטפל בהפרעה בצורה יעילה יותר. בעוד שטיפול תרופתי וטיפול התנהגותי יכולים להיות יעילים בניהול הסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז, חשוב לעבוד עם איש מקצוע בתחום הבריאות כדי לפתח תוכנית טיפול פרטנית הנותנת מענה לצרכים הספציפיים של כל אדם